כחלק מהקינון לקראת הלידה
כחלק מהקינון לקראת הלידה, ומאחר ורצינו כבר שתגיע הלידה. קיננתי גם אני במחסן הקטן והמבולגן שלי והפכתי אותו לבית מקדש מעט. כעת הוא מסודר, מאורגן וממודף. אפילו תליתי כמה כלים על מסמר כמו כאלה של אבאים.. בסידור המחסן נתקלתי בכוננית של שלושה מדפים מעץ שזכורה לי מילדותי בעפרה. היא הייתה נמצאת ממש מתחת לשולחן הכתיבה שכבר לא קיים מזמן. פתחתי את המגירה העליונה ומצאתי בתוכה ספר, כריכה רכה ואדומה. על הכריכה כתוב "יש חיים אחרי יאוש, מגלה דוד בן יוסף". על דוד ניתן לספר המון דברים מיוחדים, אולי פעם אחרת, וחלקכם כבר קראתם משהו ממנו בחייכם. אבל רק נגיד שמדובר באדם כבן 75 בערך שריפא עצמו מסרטן חמש פעמים, עבר 30 מקומות מגורים בארץ, ועוד פרטים שמסבירים את המשוגעות החופשית שלו בחיים. למשל כל הספר כתוב בכתב ידו ולא מודפס. פעם התכתבתי איתו וזו הייתה חוויה רק לראות את המכתב החוזר שלו, החופש שלו לקשקש על הדף, לסמן בטוש עבה, ולהתבטא ללא מחסומים. בעמוד הראשון של הספר האדום שמצאתי ישנה הקדשה ממנו להורי. יותר מאוחר אמרה לי אימי כי הספר ניתן להם בזמן מחלתו של אבי ז"ל והברכה עוד כאן.. לפעמים כשאימי מוצאת איזה תיק ישן או מחברת היא מקללת ואומרת "כוסוחתק, אבא מת וזה עדיין חי.." שלפתי את הספר ממנוחתו שם לפני 16 שנה לפחות ! וטלטלתי אותו איתי לחדר לידה.. בהמתנה של הלילה הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא ולהקריא לליאת קטע מהספר בו מישהי כותבת מכתב לדוד. והנה הקטע שרציתי לחלוק איתכם:
"יום אחד שכבתי במיטה עם הכרה מעורפלת, רואה איזה רופא ניגש אל המיטה שלי ואני מתוך הערפל מנסה ליצור איתו קשר אנושי. שואלת: ואט איז יור ניים ? והוא גוחן מעלי, מראה לי תווית תלויה על דש החלוק הלבן שלו ועליה כתוב: ד"ר ג'ונהלף. ואני שואלת: ויל הי רייאלי הלפ ? והרופא עונה לי: איף יו ויל אלאו הים ! ואני חוזרת אחריו ואומרת לעצמי: אלאו הים ! אלאו הים ! אלאו הים ! מרגישה איך נפתח בי פתח חדש להבנת שפע הטוב הזורם בעולם. אמרתי לעצמי: הנה היא מילת המפתח" אלאו- הים ! כל החיים שלך את אינך מרשה לאף אחד להעניק לך אהבה. כל החיים שלך את חושבת שרק את היא זאת שמסוגלת להעניק לאחרים".
אהבתי את זה לגמרי ! חג שמח, עופר.