אזכרה לאבא

חמש-עשרה שנה למותך. חמש עשרה שנה לחיות בצילך, בדמותך.

השבוע היה הכנס ה-4 לזכרך. כנס שלא היה מבייש אף עשייה מחייך שלך ומאישיותך.

היית גאה בכנס זה, כך חשבתי לעצמי באותו הערב. דבר שאני חושב עליו רבות בזמנים שונים ומאורעות שונים, אבא היה גאה ? כן או לא . בדמותך- אני דומה לך. פיזית ומנטאלית. בצילך- ממשיך אותך במה שאני אבל אתה. לא יודע האם אני הולך משוחרר בדרך חדשה משלי או תמיד פועל לסרגל חייך. אל מול מה שאמרת וחינכת לטוב ורע.

חורג מהמסגרת, בועט ומורד בך בזמן מותך, ע"פ אותם הערכים שדיברת בחייך.

אתה המת ואני המת בזמן אחד. אתה כבר לא תשתנה ואני משתנה ומשתנה כל העת בעקבות מותך, סביב חייך ומותך. משתנה ?

מנציח את המוות – החיים שלי הם מפעל הנצחה לזכרונות, לשקופיות, לערכים. אני פועל לאורם או נגדם אבל תמיד איתם.

לא יכולתי להמציא ערך משלי.. פיסת אדמה שאין לי מושג מה אחשוב עליה..

מחצית חיי אני חי איתך איתך. ומחצית שניה חי איתך בלעדיך. ועכשיו חוגג את שלושים השנים הראשונות. נותרה לי עוד מחצית שכזו לזמן חייך על פני האדמה.

זמן חיי עובר, מתקרב כל יום לחגיגת המוות הגדול.

לו יכולתי לחיות באמת לבד, חיי היו מתחילים מחדש. כל מסקנות חיי ומחשבותיי ומעשי היו משתנים (אולי).

בילדותי התלבטתי אם לבחור במקצוע שלך או של אימא. עכשיו הגיע הזמן שמיציתי את עבודתך ואני מרחף אל עבר חוסר השפיות המעולה של אימא. מנסה לעשות מזה כסף.... טוב זה לא בא לי מאף אחד ממכם.

#אבאאזכרה