האימא שמסתירה לי את המאהבת שלי
לפני שבוע הוזמנתי עם אישתי לחתונה של חבר טוב ליד ירושלים. חתונה כזו שאתה רוצה להיות בה ולהשתתף בשמחת חבר אבל רחוקה מספיק קילומטרים מביתי שמצריכה מאמץ לצאת משגרת יום. החלטנו לעשות מעשה לא שיגרתי בחיינו ולהשאיר את בנותינו עם הסבתא בחיפה. בד"כ אנו צמודים לילדים, או יותר נכון 'מוצמדים'. נהנים איתם, רואים את עצמנו כחלק אחד איתם. אבל הפעם זה התבקש. המרחק, הנסיעות המיותרות ובעיקר הרצון שלנו להתרגשות חברית שכזו.
החלטה מעולה זו הייתה שפינתה לי ולאישתי זמן איכות יחד. בשלב מוקדם בחתונה כשהבנו שאנו לבד, שאלנו את עצמנו מה אנחנו עושים כאן מפטפטים עם חברים על אווז עוף בערב הפרטי שלנו? הרגשנו כמו ביום נישואינו, זהו היום חג שלנו אמרנו אחד לשני וחתכנו ישר לת"א. עיר הצעירים והפאבים (לא לנו).
לנגד עיני התגלתה לי מחדש המאהבת הפרטית שלי, יפה מתמיד. כולה מפוקסת ליחד שלנו. המבט הקורץ הצידה לעריסת התינוק "התעוררה?" נעלם מזוית עינה השמאלית. הדאגה התמידית סביב למשפחה, לרעב, לנוחות, לזמן שנותר לנו עד ש... נעלם כלא היה, כאילו לא עברה אישתי לידות והרינות ובחילות ושוב פעם וחוזר חלילה. כאילו לא ידע בשרה כל אלו מעולם.
כמו נערה צעירה שפוגשת גבר צעיר ומתאהבים להם בלילה אחד קריר בין ירושלים לת"א.
התאהבתי בה חזרה ומיד עם ההתאהבות עלתה על ליבי דאגה גדולה - איך חוזרים עכשיו הביתה? ולמה בכלל? איך הסתתרת ממני תחת מעטה האימהות שכעת נראה לי כאויב המתחרה שלי מולך. נזכרתי בדרך חזרה באדם שחשב על זה הרבה שנים לפני ולקח לעצמו שתי נשים: "וייקח-לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צילה" (בראשית ד', יט) "שתי נשים" - כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה. "עדה" - היא של פריה ורביה ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו) עדה תרגום של סורה.
"צילה" - היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו". (רש"י). תמיד חשבתי על מדרש זה מצד הגבר וכעת הזדהתי עם צורך זה אבל פעם ראשונה הפנתי את המדרש לאישתי ושאלתי אותה (בהנחה שאנחש את תשובתה): לו היו לי שתי נשים, אחת מאהבת ואחת להוליד ולגדל ילדים, איזו אישה היית בוחרת להיות? מאוהבת מתמיד ומפוקחת מספיק ענתה לי ישר 'אם לילדים' . מאוהבת ככל שתהיה, ומשאירה אותי מופתע, עדיין בד.נ.א שלה זה מוטבע משחר בריאתה ואני, נותרתי שותק באהבתי. מצטער שלא סיימנו עם זה כבר (עם הולדת ילדינו העתידיים בעזרת השם) ומנסה להבין את האויב החדש שהתגלה לי בצורת ילדי שלי.
חוזרים הביתה. אפגוש שוב את אותה המאהבת שהתחתנתי איתה?