בילדותי הייתי בורח מהבית עד סוף הרחוב
- עופר בשן
- Jan 20, 2007
- 1 min read
בילדותי הייתי בורח מהבית עד סוף הרחוב, שם היה דולק הפנס האחרון. פחדתי מהחושך. פחדתי ואהבתי את גבול האור, עד לשם בורחים.
ברחתי מבית דרך גינה, ברחתי מאבא שאהב אותי ואני אהבתי אותו, ברחתי כדי שיאהב אותי יותר. אבא שלי רדף אחרי בריצה דרך הגינה. פחדתי ושמחתי. פחדתי שיתפוס אותי ושמחתי שהוא רודף אחרי. רצתי יותר מהר ואבא חזר הביתה. הייתי מתיישב מתחת לפנס ומחכה, מחכה לאבא שיאסוף אותי. ידעתי שיבוא. תמיד היה בא עם המכונית ועוצר לידי. אני הייתי קם ונכנס לרכב והיינו נוסעים יחד הביתה. השלמנו. מזל שאבא בא כל פעם מחדש, אם לא היה בא- הייתי עוזב אותו.
Recent Posts
See Allמקובלני מאבותי שצריך להיות בנאדם רציני, יסודי, פדנט עד הסוף. בכל מה שתבחר- העיקר שתבחר. מרדתי.
תפילה לאל עליון בורא כל עולמות יוצר כל מעשים תן בנו בינה ולב לאהוב ולראות אחד את השני אהובים לפניך ולפנינו ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים...
לא לחשוב יותר מידי אני ניצב במקומי רגלי בקרקע וראשי בשמיים אני נשאב לתוך עצמי רגלי לתוך הקרקע נשאבות עמוד שדרה אחד וישיר מעומקי- האדמה עד...
Comments