מעט טעמ
הצעה ללימוד- דיבור-סדנא יחד או לבד ברוח ימים אלו
בילדותי התקשיתי מאוד במלאכת הקריאה, עכב התסכול הרב שלי נמנעתי לחלוטין מלקרוא וסירבתי בכל דרך ללמוד אפילו את הניקוד. מצאתי את עצמי מתבגר ללא הידע הבסיסי הזה וכתוצאה מכך המשכתי להימנע מכל "מקצוע" לימודי, עד ש גם לא הרגשתי בחוסרו. אך בגיל שמונה-עשרה בחרתי מרצוני ללמוד דווקא ערבית, שם בשיעור הראשון המורה הסביר לי שללא ידיעת הניקוד לא אוכל ללמוד אצלו. עוד באותו הערב, הלכתי בשמחה ללמוד, ומסתבר שלומדים מרצון חופשי – זה לוקח חמש-עשרה דקות בלבד. עם השנים גיליתי שדווקא "העיכוב" ההתפתחותי שלי הוליד אצלי רגישות לשפה והיום אני מרגיש כמבקר בה כמו תייר מארץ אחרת השם-לב לכל פרט בה ומתרגש מכל דימיון בה, כאילו היא משחק בגן שעשועים.
שימת הלב שלי מונחת כאן לשלוש אותיות שמייצרות בעברית שתי מילים שונות – טעמ \ מעט. מה הקשר בין שתיהן
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ":
מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה,
וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה,
"וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת
(משנה סוטה ט יב)
אני מזמין אתכם לבחון את חוש הטעם שלכם. קחו לדוגמא מאכל שאתם אוהבים אבל תטעמו אותו הפעם לאט לאט, תלעסו אותו בפיכם, כאילו היה הדבר היחידי שיש לכם לאכול בשבוע הקרוב. אתם יכולים לעשות זאת בעצימת עיניים, שימו לב לכל טעם בו,
לכל תזוזה בפה.מה שונה לפגוש את המזון שלנו לאט או מהר
-
אתם מוזמנים לכתוב לעצמכם או לשתף את הבן\בת זוג
כאשר אני מלמד נערים בגיל ההתבגרות על עוררות מינית, אני מבקש מהם לעצום עיניים ובכל פעם אני מקרב אליהם חוש אחר - ריחני, מוסיקה שקטה או רועשת, בד רך ועוד. בסוף אני מניח להם בכף היד קובית שוקולד ומבקש מהם להניח בפה, כאשר "המשימה" היא לא לגמור ולהישאר עם השוקולד בפה כמה שיותר
בזמן זה הם מתנסים בחוש הטעם על פרטיו הקטנים ביותר ובכל פינה בחלל הפה
תמיד בסיום סדנא זו ניגשים אלי תלמידים באומרם "זה היה השוקולד הכי טעים בחיי" ומבקשים לדעת את סוג השוקולד המיוחד שטעמו, אז אני מוציא מכיסי חפיסת שוקולד "רגילה" והם מתפלאים כל-כך שהמיוחדות היתה אצלם ולא בסוג השוקולד
"אמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה,
שנאמר (משלי ט, יז) מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם"
(סנהדרין עה, א)
מה הקשר בעיניכם בין טעם לבין בית מקדש
למה שזה חרב – זה ניטל
חישבו על האמירה הקשה הזו – שהטעם ניטל וניתן דווקא לעוברי עברה
גם כאן הפסוק מקביל בין מיניות לאוכל – מים ולחם
מוצרי צריכה בסיסיים ויומיומיים שמקבלים טעם דווקא מהגניבה או הסוד שבהם
בעבודתי במיניות אני מרגיש שליחות – להשיב את הטעמים של הביאה
המילה ביאה מוזכרת דווקא על ארבעת היסודות - ארץ, בית מקדש, משיח ואישה
מי שחושב שיש כאן מקרה, לא מאמין בשפה העברית ובכוונותיה הנסתרות-גלויות
השיבה-ביאה לארץ מבקשת מאתנו להשיב את הכוח למילה ואיתה את הרגישות לציר הזה של ביאות ואת טעמי הביאה
חשבתם פעם על הטעמים שיש במפגש המיני שלכם ? האם אתם מרגישים את הטעם
< >מוזמנים לכתוב או לשתף אחד את השני בתחושות הטעם שלכם...
יותר מידי- מהר מידי
בלימודי טיפול בטראומה נחשפתי למושג נהדר המגדיר מהי טראומה.
טראומה לא נוצרת דווקא מחשיפה לתוכן או אירוע ספציפי אלא דווקא לאופן בו אני חוויתי אותו, לכן יכולים להיות שני אנשים באותו אירוע וכל אחד יחווה אותו באופן שונה לגמריי.
-אם חוויתי אותו כ
"Too much too fast" - יותר מידי מהר מידי, אזי החוויה שלי תהיה טראומטית
לכן כשיצאתי מהקורס ובחיפושי אחרי ריפוי קבעתי לעצמי משפט חדש
ריפוי = מעט יותר לאט יותר
גם במיניות, כמו בהרבה תחומים בעולם המערבי אנו סובלים ממהירות יתר, אנו נוהגים מהר, אוכלים מהר ומקיימים יחסי מין מהר והחושים מתכהים עם הזמן.
המורה שלי הדי שלייפר, מפתחת שיטת "תרפיית המפגש" מסבירה כי לוקח ללב להרגיש כפול 7 זמן ממה שלוקח למוח להבין, לכן על מנת לחבר ביניהם, צריך לדבר לאט ולעיתים גם לחזור על אותו משפט כמה פעמים עד שיגיע מלב המדבר אל לב השומע.
כפי שאריק אינשטיין ז"ל אמר – "את אותם הדברים אבל לאט"
תנועת ההאטה גורמת לנו לראות יותר פרטים, להרגיש יותר חושים.
גם "מפות המגע" שלנו מושפעות מאוד מהדרך בה או נוגעים וננגעים.
< >מוזמנים לקשור מטפחת על עיניכם ולבקש מאחר לגעת בכם . סכמו מראש על גבולות של ה"משחק" ביניכם על-מנת להרגיש ביטחון ולאפשר לכם לקבל בברכה כל מגע שונה. שימו לב איך הגוף משיב לעצמו את הרגישות למגע היומיומי בכך שהוא נוכח בכאן ועכשיו. אמרו לעצמכם בשקט או שתפו את האחר מה עולה בכם כרגע בגוף.
"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת
(תהלים לז י ") ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו",
(ליקוטי מוהרן רפב)
גם אתם שמתם לב שהמושג "עוד מעט" יש בו שתי משמעויות
עוד מעט – עוד קצת זמן
עוד מעט – עוד קצת מקום
בשונה מהתפיסה המערבית שלנו שהרבה זה יותר ממעט. והוא הקובע – "הרוב קובע"
ר' נחמן מלמד אותנו שדווקא המעט, הוא שיכול להפוך את הכף לזכות
ועוד דבר – כאשר אני ממתין מעט, אזי "נעשה" זמן ו"נעשה" מקום.
לפני רגע כולו רשע, והנה מופיע הטוב.
ואז עצם ההתבוננות שלי על המקום – הופכת אותו לאין
או כמאמר יוג'ין ג'נדלין (ממציא שיטת הפוקוסינג) - התבוננות על כאב ממוססת כאב
< >בחרו נקודת כאב פיזית בגוף. אמרו לה – "אני רואה אותך, אני איתך". אתם יכולים לעצום עיניים או לשבת במקום נוח , אינכם
נדרשים לעשות דבר, רק להתבונן על הכאב, כיווץ, תחושת מחנק, מה שעולה ופשוט להיות עם הכאב ולומר לו "אני איתך"., שימו לב מה עולה. מה מתרחש בגוף, האם יש שינוי ? אל תחפשו שינוי ואל תנסו לשנות דבר. פשוט היו עם מה שעולה. הישארו בתרגיל זה כמה זמן שנוח לכם. ולבסוף אמרו לאותו חלק בגוף "תודה רבה"לאחר זמן זה כתבו לעצמכם או שתפו את האחר – מה התרחש..את אותה ההתנסות בדיוק, ניתן כעת לעשות עם כאב או קושי רגשי בחייכם ולשתף לאחריו מה התרחש.
"ההתמעטות סוד ההתקרבות"
את המשפט הזה כתב הרב דוב ברקוביץ' בספרו "מקדש החיים" על הסיפור הידוע בגמרא על שני המאורות - הלבנה והשמש
להעמקה - מסכת חולין ס. ובספרו של הרב דוב בעמוד 3
האדם שממעט את עצמו, לא מתבטל או מבטל אלא עושה עצמו מעט- למעשה מפנה מקום לאחר להכנס לתוך עולמו
במקום להיות סימן קריאה, יודע, מלמד ומשפיע, אני מוכן לרגע לא לדעת, לשאול שאלה ואז אני מקבל משהו מהעולם של האחר
גם לשאול מישהו ברחוב "מה השעה ?" או "סליחה, איך מגיעים ל
זה להביע הזדקקות - המפנה מקום לאחר לבוא ולהיענות לקשר
< >נסו לשאול את האחר שאלה. חכו לתשובתו, תגובתו, תהיה אשר תהיה
שאלו את עצמכם – איפה יותר קל לי לשאול או לענות ? להזדקק או להיענות
שתפו מה פגשתם..
"לכן כה אמר ה כי הרחקתים בגויים וכי הפיצותים בארצות ואהיה להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם"
(יחזקאל יא)
כאשר בית המקדש חרב, יש מקום שרוצה להזכיר לנו שניתן להיפגש יחד מארבע כנפות תבל- הוא לא הבית המקורי אבל הוא דומה, קצת, מעט..
-
< >מהו המקדש מעט שלכם בחייכם ? שמקבץ אתכם ? שמכנס אתכם ? שמאחד אתכן
" וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תְּהִלִּים ח) הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלקִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלקִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים"
(ליקוטי מוהרן פט)
בתורה הזו ר' נחמן מציע לנו כי המעט, לא רק שהוא לא פחות, אלא הוא בעצמו עיטור על הראש, כבוד והדר שבא ממש מהמלך. כאשר אחד מספר על המעט שלו לחברו, המעט הזה נעשה כתר של קירבה אינטימית, בין חברים ובין אדם לאלוהים.
במחזותינו אנו רגילים כאשר בת זוג מספרת על קושי, תסכול, חסרון – הצד השני מרגיש אשמה !
ור' נחמן יודע שברגע הראשון יש סכנת הזדהות עם החיסרון ונפילה לעצבות, לכן הוא מזכיר לנו, גם כאשר אתה שומע חיסרון. תזכור שזו לא אשמתך. זה לא אחריותך למלא את החיסרון ולא אתה אשם בו, אלא אתה כשומע סוד של העולם. אם תאפשר לחסרונות לעבור דרכך הם יהיו לך לקישוט, לכבוד.
כאשר אני מחזיק בתפיסה כזו, לא רק שאני מפסיק להיאטם ולהסתגר כאשר אני שומע את בן\בת זוגתי בחסרונם אלא אני מזהה את רגע זה כהזדמנות לקירבה ואני מבקש ממנה –
"ספרי לי על קושי שאת חווה ?"
< >שבו עם בן\בת הזוג שלכם בנחת ובקשו – "ספר לי על קושי, חיסרון, התמעטות שאתה חווה בחייך בזמן האחרון ? " ואתם הקשיבו. היו אתו. החזיקו יד. אל תשפטו ואל תציעו פתרונות ובטח שלא תתווכחו, הקשיבו לו כאילו היה פרח פורח וריחני בצד הדרך.עצת ייעול – בגלל שאנו לא מורגלים לשיח כזה, בחרו בבקשה תסכול או קושי לא מהמרחב הזוגי אלא מהעולם האישי שלכם או מול אינטראקציה עם אדם אחר, כך יקל עליכם לא "ליפול" לאשמה והזדהות.
אם אתם מרגישים מספיק ביטחון – כבוד והדר לשמוע את המעט – בקשו כעת לשמוע את החיסרון מתוך המרחב הזוגי.
כל הציטוטים הנ"ל הם מספר בראשית. האם אתם שומעים מכנה משותף ל מעטים
איזו תנועת נפש או תכונה מצליחים לשמוע מהם
יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (פרק יח' פסוק ד')
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ (פרק כד' פסוק יז')
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ
)פרק כד' פסוק מג (
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת-הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל
(פרק מג' פסוק ב')
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים
(פרק מג' פסוק יא')
וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל
(פרק מד' פסוק כה (
בימים אלו כאבא אני עד לילדי הקוראים לאט והקוראים מהר, הקוראות מעט והקוראות הרבה, ואני עד למתרחש, משתדל להיות איתם במעלה השביל, כמו המדרגות העולות לבית המקדש מצד דרום שהיו בנויות – שתיים קצרות ואחת ארוכה על-מנת "לשבש" את ההרגל (השגרה) של אדם ההולך במהירות ובכך להשיב את הנוכחות שלו לכאן ועכשיו, וכך יעלה לרגל מתוך נוכחות ברגל (מועד
לעלות לרגל עם הילד במעלה האותיות, לא רק במישור ההבנה אלא בטיול הטעמים והלחנים של האותיות, של השפה
סוד המעט הוא סוד ההתקרבות, הרוך והעדינות של מעט אוכל, מעט מים, מעט צרי
מקדש של מעטים – מקדש של קירבה וחיבור בין אדם לאדם
השיבה למקדש, כמוה כשיבה לטעמים, לריחות, למראות המבקשים מאתנו כמה תנועות נפש של פינוי מקום בזמן ובמרחב, התמעטות ורצון לפגוש את האחר ומתוך כך התרגשות גדולה בטעמנו את הטעמים הרבים של הארץ. המקדש. המשיח. האיש והאישה.
או אם תרצו במילותיו של אקהרט טולה) - כוחו של הרגע הזה, "ארץ חדשה" ועוד)
לכל דבר בטבע, לכל פרח, עץ או בעל חיים,
יש שיעורים חשובים ללמד אותנו, אם רק נעצור,
נביט ונקשיב