מודעות לזרע החיים

מתוך "מקדש החיים", הרב דב ברקוביץ'

א. סוד הזרע שבזכר כמוס בברכת השפע שבתשתית החיים. היכולת לשאת פלא זה אינה נרכשת בזכות; שורש החיים אינו תלוי בבחירה. הזכרים, רובם ככולם, מבורכים בזרע המקנה חיים ללא כל קשר לרצון, לתודעה או לדעת. יתר על כן, סוד חיים זה שהגבר נושא בחובו נעלם לחלוטין מתודעתו. באופן פרדוקסלי, האיש איננו מודע לעוצמות חיים אלו, החיוניות כל כך לקיומו האישי בפרט ולקיום המין האנושי בכלל. מה שיונחל ממנו לדורות הבאים אינו משלו; הוא רחוק מזה עד כדי ניתוק, כאילו היה הוא מונח ברובד אחר של המציאות. הזרע מעניק לגבר רגעי אושר והנאה בגוף, ברגש וגם בנשמה. עם זאת, כוח החיים הבראשיתי הטמון בו מעמיד אותו במצבים סבוכים אשר בהם הוא נדרש לבחור, בעבורו ובעבור אחרים, בין הרס חיים לבין הצמחתם. אכן, מפליא הוא ההבדל בין תודעת הגבר לתודעת האישה: בעוד שהגבר כלל אינו מודע לפעילות של זרעו, האישה מחוברת בכל מאודה לחיים המתרקמים ברחמה. האיש רק מוציא את הזרע מתוכו ומעביר אותו לאישה ברגע של היסח הדעת; לאחר מכן הוא מנותק מפעולתו. התהוותו הפלאית של העובר שנוצר מזרעו אינה מותירה בו כל סימן היכר, ונעלמת ממנו עד אשר נולדים בנו או בתו כאדם חי ושלם.   

 

הגבר אף מתקשה להעלות בדמיונו את הקשר הישיר בין הזרע שיצא מגופו לבין בניו ובנותיו, שאותם הוא פוגש עם הופעתם בעולם. בעיניו ההיריון והלידה מתחוללים לא רק בגופה של אחרת, אלא גם בזמן אחר.                                   תשעת החודשים המפרידים בין המעשה לבין התולדה מקשים עליו לקשר את האירוע המופלא של הופעת חיים חדשים עם ברכת הזרע שלו. בדורנו, סוד החסד שבזרע נעלם לחלוטין מתודעתם של גברים רבים. את מקום ההכרה בברכת החיים שביסוד חיי הגבר, והידיעה הפנימית שברכה זו מפרה חיים חדשים בעולם, תפסו ההתמקדות באהבה עצמית והחיפוש אחר מימוש הגאווה הגברית. כתוצאה מכך גברים רבים נכונים לתת מזרעם ללא כל התחייבות ליחס אישי, ללא כל התחברות עם האישה שברחמה נישא זרעם, או עם הילד הנושא בתוכו משהו מפלא ניצוץ החיים שלהם. מהו שורשו של הניתוק הנורא הזה של הגבר מתמצית חייו ומשורש ברכתו?

 

ב. על אף חוסר המודעות של הגברים לכך הופך יסוד החיים שבזרע עצמו – שלא בטובתו של הגבר וללא מודעות ברורה שלו – לחלק אינטגרלי ובסיסי של זהותו ואישיותו. הדחף ״למלוך״, להיות, להתהוות, לקבוע נוכחות ולהתפשט אל מעבר לגבולותיו הוא כוח מניע ראשוני באישיותו של הגבר. שאלת חייו היא, לאן יכוון את הדחף הזה הפועם בו. על אף שהעבודה לממש את החיבור בין הגוף, הנפש והנשמה מוטלת הן על האיש הן על האישה, יש ביניהם הבדל משמעותי: האישה חווה את ברכת הפריון שברחמה באופן ישיר וכחלק מזהותה הראשונית, בעוד שהגבר מגיע לתודעת הפוטנציאל לבניית חיים הטמון בזרעו רק באמצעות הרצון, הבחירה והדעת.  אם הגבר לא יבחר להעלות זאת לתודעתו, אם לא ילמד להשתמש בזרעו גם ככלי להתקשרות ולהאחדה עם אשתו ולהצמחת נפשות חדשות במסגרת המשפחה, יוסיף הזרע להתקיים כמציאות עמומה החבויה אי־שם במעמקי גופו, הרחק־הרחק מן ההכרה – כמו בעולמם של בעלי החיים, שבו היצר המיני הוא בסיס למאבקים ולאלימות בין הזכרים. היכולת הפיזית להביא חיים לעולם, הנוצרת בגופו של האיש בגיל ההתבגרות, מתפתחת בד־בבד עם המודעות של המתבגר בכל הנוגע לחייו האישיים, הערכיים והמקצועיים. אכן, הדעת והחשיבה המוסרית של המתבגר וגיבוש דרכו בחיים צומחים במקביל להתגברות היצר המיני שלו. ההתפתחות המינית מעסיקה אותו מאוד – אך בדרך כלל בלי שהוא יידע, או ירצה לדעת, דבר וחצי דבר על משמעות ברכת החיים

שהוא נושא.

שאלת התייחסותו או חוסר התייחסותו של הגבר אל העוצמה שבזרעו היא הרת גורל בעבורו ובעבור סביבתו. אם יישאר באותו העלם ראשוני שלתוכו נולד, אזי הדחף העמום להיות, להתהוות, להתקיים ולהתפשט ישתלט עליו מתוכו ויקבע את תכני רצונו ואת נורמות ההתנהגות שלו; ובמילים אחרות: הכוחניות הגברית והרצון לכבוש ולהשתלט הם שיכוונו את מעשיו.

 

ג. יכולתו של הגבר לדעת את סוד קיומו כאדם המסוגל להביא חיים לעולם היא דבר נלמד, עניין הדורש מחויבות והשקעה של הדעת והרצון. לצערנו, הכרה בסיסית זו איננה נתפסת כנושא שראוי להעלותו ולדון בו במסגרות החינוכיות לסוגיהן, בין דתיות ובין חילוניות. ואולם המודעות הגברית לברכת הפריון שבגופו ובנפשו עשויה לשנות באופן משמעותי את התייחסותו לעצם זהותו הקיומית כאדם וכגבר.