• מסכת קידושין, דף ב, א

 

משנה - האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים.

נקנית בכסף, בשטר ובביאה...וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל.

(משנה, פרק ב, א - האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוחה.)  

"האשה נקנית" - מאי שנא (מהו השוני - המיוחד) הכא דתני (כאן שהנלמד כתוב בלשון) "האשה נקנית" ומאי שנא התם דתני (שם שהנלמד כתוב בלשון) "האיש מקדש"? משום דקא בעי למיתני כסף (משום שהחכם שניסח את המשנה רצה ללמד את ההלכה של "כסף").

וכסף מנא לן (מאיפה לנו – כלומר, מאיפה לנו מקור בתורה שכסף אכן תקף מבחינה משפטית-הילכתית לקניין אישה)? גמר (למד זאת משימוש חוזר במילה זהה) "קיחה" "קיחה" משדה עפרון.

כתיב הכא (כתוב כאן – בעניין קידושי אישה), "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ (דברים כד, א), וכתיב התם (וכתוב שם, בעניין אחר – בעניין רכישת שדה המכפלה על ידי אברהם)), "וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה (בראשית כג, יג); ו"קיחה" איקרי "קנין", דכתיב, "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ (בראשית כה, ט – י).

אי נמי (או גם – כלומר, הצעה לפסוק אחר שיש בו לשון "קניין" לגבי רכישת שדה) – "שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְדֹוָד (ירמיהו לב, מד).

 

•  שם, דף ו,ב – ז,א

 

אמר רבא: תן מנה (סכום כסף) לפלוני, ואקדש לך - מקודשת מדין ערב.

ערב לאו אף על גב דלא מטי הנאה לידיה (ערב האם זה לא נכון שלא הגיעה הנאה לידו) קא משעביד נפשיה (ובכל זאת משעבד את עצמו לחוב של חברו); האי איתתא נמי (האישה הזאת גם) אף על גב דלא מטי הנאה לידה קא משעבדא ומקניא נפשה.

 

• שם, דף ח,א – ח, ב

 

אמר רבא אמר רב נחמן: אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה - אינה מקודשת. מנה אין כאן משכון אין כאן.

איתיביה רבא לרב נחמן (הקשה רבא לפני רבו רב נחמן – הרי יש מקור קדום וסמכותי שקובע): קידשה במשכון מקודשת!?

(רב נחמן משיב:) התם (שם – במקור שציטטת מדובר) במשכון דאחרים - וכדרבי יצחק.

דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון? שנאמר, "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ (דברים כד, י – יג) - אם אינו קונה, "צדקה" מנין"?!

מכאן לבעל חוב שקונה משכון.