משנה כתובות ה':

 

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו  המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שלש אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר ארבע יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר  את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום.

 

 

רמב"ם- הלכות אישות פרק כ"א:

 

א. מציאת האישה ומעשה ידיה, לבעלה.  ומה היא עושה לו, הכול כמנהג המדינה:  מקום שדרכן לארוג אורגת, לרקום רוקמת, לטוות צמר או פשתים טווה.  ואם היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו, אינו כופה אלא לטוות את הצמר בלבד--שהפשתן מזיק את הפה ואת השפתיים, והטיווי היא המלאכה המיוחדת לנשים:  שנאמר "וכל אישה חכמת לב, בידיה טוו" (שמות לה,כה).  [ב] דחקה עצמה ועשתה יותר מן הראוי לה, המותר לבעל.

ח. כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה--חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המיטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו:  גזירה משום הרהור, שמא יבוא לבעול.  לפיכך מצעת מיטתו כשהיא נידה, שלא בפניו; ומוזגת הכוס, ואינה נותנת אותו בידו כדרכה תמיד, אלא מנחת אותו על הארץ או על הכלי, והוא נוטלו.