רבי יהודה בר סימון פתח (דרשתו) (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה - 
מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: "לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? 
אמר לה: לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". 
אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? 
אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני.
אמרה לו: ודא הוא אומנתיה (וכי זו היא אומנותו)?! אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. 
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף! 
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה: פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני (פלוני ישא פלונית, ופלונית תנשא לפלוני), וזיווגה אותן בלילה אחת. 
למחר אתון לגבה (למחורת באו אליה) דין מוחיה פציעא (זה מוחו פצוע), דין עינו שמיטא (זה עינו שמוטה), דין רגליה תבירא (זה רגלו שבורה). 
אמרה להון (להם): מה לכון (מה ארע לכם)? 
(ענו לה:) דא אמרה לית אנא בעי לדין (שפחה זו אמרה אין אני רוצה בבעל זה), ודין אמר לית אנא בעי לדא (ועבד זה אמר, אין אני רוצה באשה זו). 
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לית אלוה כאלהכון (אין אלוה כאלהיכם) אמת היא תורתכון (תורתכם) נאה ומשובחת יפה אמרת. 
אמר: לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, 
הקב"ה מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (זהו שכתוב): (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו "בכושרות"? - בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה (מי שמסכים ורוצה בזיווג אומר שירה משמחת הזיווג) ומאן דלא בעי בכי (ומי שאינו רוצה, על כורחו ישא את זיווגו, ואפילו בבכי)